אני בת 52 ושכנה שאלה אותי מה אני עושה לשיער. הנה התשובה שלי (וזה לא מינוקסידיל)

ביום שישי האחרון קרה לי משהו בבריכה שגרם לי לשבת באותו ערב ולהתחיל לכתוב את זה.

יצאתי מהמים והתיישבתי לייבש את השיער.

אישה שאני מכירה במבט מהשכונה, לא יודעת את השם שלה, התיישבה לידי ואמרה:

"סליחה שאני שואלת, מה את עושה לשיער? הוא נראה מדהים."

לא עניתי לה מיד.

לא כי לא ידעתי מה להגיד. כי לפני שמונה חודשים לא נכנסתי לבריכה בכלל.

שיער רטוב היה סוף המשחק בשבילי. הוא נצמד לקרקפת וחשף כל סנטימטר שניסיתי להסתיר.

עמדתי שם עם מגבת ביד ולא הצלחתי לענות, כי הגרון שלי נסגר.

מה שהשתנה בין שתי הנקודות האלה הוא לא ויטמין.

זה היה משפט אחד שרופאה אמרה לי דרך אגב, ולקח לי שנתיים לשמוע אותו.

אני לא כותבת את זה כדי להתפאר. אני כותבת את זה כי אני מכירה יותר מדי נשים שעדיין מחפשות את התשובה הזאת.

אז תשבי, תכיני קפה, וקחי שבע דקות.

לפני שמונה חודשים נראיתי בת 52 ואפילו יותר

ככה נראה כל בוקר שלי בדצמבר. לא הסתכלתי על הפנים, רק על השביל

בואי אחזיר אותך לדצמבר.

הייתי במצב הכי גרוע שהייתי בו.

כל בוקר, כשהסתכלתי במראה, לא הסתכלתי על הפנים שלי.

הסתכלתי על השביל.

הקו הלבן באמצע הראש שלי, שפעם היה קו דק, הפך לרצועה.

הפקק במקלחת נסתם כל יום. ממש כל יום.

המברשת נראתה כמו משהו שצריך לנקות אחרי כל שימוש ולא פעם בשבוע.

והקוקו. פעם הוא נכרך פעמיים והיה הדוק. בדצמבר הוא נכרך ארבע פעמים ועדיין הרגיש רופף.

אבל הנה החלק שהפך את זה לגרוע באמת.

ניסיתי בטירוף לתקן את זה.

לקחתי ביוטין ארבעה חודשים רצופים. אפס.

ערבבתי קולגן באבקה בקפה כל בוקר. השערות אולי הרגישו קצת יותר חזקות. הן פשוט המשיכו ליפול.

קניתי שמפו ב-320 שקל. ריח מדהים. שלושה חודשים. כלום.

עיסיתי שמן רוזמרין כל ערב אחרי שראיתי סרטון. עיסוי נעים, וזהו.

הלכתי לרופאת עור פרטית. היא הסתכלה עליי חצי דקה ואמרה "תראי, זה הגיל, זה קורה".

יצאתי משם עם ההמלצה היחידה שהיא נתנה לי: להתרגל.

סך הכל, לפי חישוב שעשיתי אחר כך, 1,800 שקל.

שקלתי גם מינוקסידיל. קראתי עליו כמה לילות, וכמה שקראתי יותר, כך פחות רציתי.

ראשית, יש מה שנקרא "הנשירה הראשונית". בשבועות הראשונים השיער נושר עוד יותר מקודם. את מתחילה משהו כדי להציל את השיער שלך, ובמקום זה מאבדת עוד. זה כן נפסק אחרי כמה שבועות, אבל תארי לעצמך מה זה עושה למי שכבר במצב שלי.

שנית, הקרקפת. קראתי המון תלונות על גירוד, אדמומיות וקשקשים. אצל חלק זה נרגע ואצל חלק זה נשאר.

שלישית, וזה מה שסגר לי את העניין. אצל נשים מסוימות צומח שיער לא רצוי במקומות שלא ביקשו. על הלחיים, בקו הלסת, מעל השפה. חשבתי על עצמי מנסה לתקן בעיה אחת ומקבלת שנייה, ופשוט לא יכולתי.

ורביעית, זה לתמיד. ביום שמפסיקים, כל מה שצמח נושר בחזרה, כי הסיבה האמיתית מעולם לא טופלה. זה לא טיפול, זה מנוי.

לא היה לי את זה בבטן.

אבל הבעיה האמיתית לא הייתה איך שנראיתי

היא הייתה איך שהרגשתי.

ארוחות, מסעדות, מקלחות, בקרים. בכל אחד מהרגעים האלה חשבתי על השיער

קניתי אבקת הסתרה בגוון חום.

הייתי מפזרת אותה על השביל כל בוקר, בזהירות, כאילו אני מאפרת.

הפסקתי להיכנס לבריכה עם חברות.

הפסקתי לעמוד מתחת לתאורה של מסעדות.

וכשמישהו הרים טלפון לצלם, מצאתי את עצמי זזה לשורה האחורית בלי לחשוב.

בעלי אמר לי שאני מגזימה ושלא רואים כלום.

ידעתי שהוא מנסה להיות נחמד. גם ידעתי שהוא לא צודק.

בחתונה של האחיינית שלי מישהו צילם אותי מלמעלה.

ראיתי את התמונה למחרת בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית.

לא ראיתי את השמלה שקניתי במיוחד.

ראיתי את הקרקפת שלי.

מחקתי את התמונה מהטלפון, כאילו זה משנה משהו.

ואז, שבוע אחר כך, ישבתי על השטיח עם הנכדה שלי בת השש.

היא הסתכלה עליי מלמעלה ושאלה:

"סבתא, למה רואים לך את הראש מבפנים?"

ילדים לא משקרים.

באותו רגע הבנתי ששתי אפשרויות עומדות בפניי.

או שאני מקבלת את זה ומוותרת.

או שאני מוצאת תשובה אמיתית, לא משנה כמה זמן זה ייקח.

המשפט של הרופאה ששינה הכל

מה שסידר לי את הראש לא היה מוצר.

זו הייתה שיחה, ולגמרי במקרה.

הלכתי לגינקולוגית בגלל משהו אחר לגמרי. גלי חום, שינה גרועה, הדברים הרגילים של גיל המעבר.

באמצע השיחה הזכרתי דרך אגב שגם השיער שלי נושר.

היא הרימה את המבט מהמחשב.

"את יודעת שזה אותו סיפור, נכון?"

הסתכלתי עליה ולא הבנתי.

"האסטרוגן שלך יורד. וכשהוא יורד, הוא מפסיק להגן על השורשים מהורמון אחר שנקרא DHT."

זו הייתה הפעם הראשונה שמישהי אמרה לי מילה שאינה "הגיל".

כשהאסטרוגן יורד, ההגנה על הזקיק נעלמת וה-DHT מתחיל לכווץ אותו

ההסבר שאף אחת לא טרחה לתת לי

ביקשתי ממנה להסביר לי לאט.

היא נתנה לי שתי דקות, ואחר כך ישבתי בבית עוד שבועיים וחיפשתי כל מה שיכולתי.

הנה מה שהבנתי, בשפה של בן אדם רגיל.

בגוף של כל אישה יש הורמון בשם DHT. הוא היה שם תמיד, מאז גיל ההתבגרות.

כל השנים האסטרוגן שמר עליו בשליטה והגן על השורשים מפניו.

בגיל המעבר האסטרוגן יורד, וההגנה הזאת יורדת איתו.

ה-DHT, שנשאר בלי בקרה, נקשר לזקיקי השיער ומכווץ אותם. לאט. בלי שתרגישי.

עד שהם מפסיקים לגדל שיער.

זה כמו לנגב את הרצפה בזמן שהברז פתוח.

אפשר לנגב שנתיים ולהתעייף מאוד. ורק כשסוגרים את הברז זה נגמר.

שני המרכיבים שכן נוגעים בזה

הגינקולוגית הזכירה שיש מרכיבים טבעיים שמאטים את ייצור ה-DHT.

שמן זרעי דלעת היה הראשון שהיא ציינה.

אבל בחיפוש שלי גיליתי משהו שאף אחד לא אמר לי, וזה החלק הכי חשוב בכל הכתבה הזאת.

שמן זרעי דלעת: עוצר את הייצור

בגוף שלך יש אנזים שהופך חלק מהטסטוסטרון ל-DHT.

כן, גם לנשים יש טסטוסטרון. בערך עשירית ממה שיש לגברים, אבל מספיק כדי לעשות את הנזק הזה.

שמן זרעי דלעת מכיל פיטוסטרולים, תרכובות צמחיות שמאטות את האנזים הזה.

פחות טסטוסטרון הופך ל-DHT מלכתחילה.

אבל הנה הפרט שהפיל אותי מהכיסא:

הצורה שבה מפיקים את השמן קובעת אם הוא בכלל עובד.

רוב הכמוסות בשוק מכילות אבקת זרעי דלעת טחונים וקלויים.

תהליך הקלייה בחום הורס בדיוק את החומרים הפעילים שאמורים לעשות את העבודה.

הצורה שעובדת היא כבישה קרה, הפקה בטמפרטורה נמוכה ששומרת על הכל.

זו כנראה הסיבה שרוב הנשים שניסו שמן זרעי דלעת מדווחות שזה לא עבד.

הן פשוט לקחו את הצורה הלא נכונה.

סו פלמטו: חוסם את מה שכבר שם

ופה נסגר החצי השני.

שמן זרעי דלעת לא מטפל ב-DHT שכבר נמצא בקרקפת שלך ברגע זה ממש.

לשם כך צריך את הסו פלמטו.

הוא פועל אחרת לגמרי. הוא חוסם את ה-DHT מלהיקשר לזקיקים, כך שגם מה שכבר קיים לא ממשיך לגרום נזק.

אחד מפחית ייצור. השני חוסם היקשרות.

וזו בדיוק הנקודה שרוב המוצרים מפספסים: הם עושים אחד מהשניים, ואז חצי מהבעיה ממשיכה לעבוד בשקט.

מה שמצאתי במחקרים (וגם מה שלא מצאתי)

אני לא מבינה גדולה במדע. אבל אחרי שהרופאה אמרה לי את המילה DHT, רציתי לראות אם יש מאחורי זה משהו אמיתי.

אז חיפשתי, ומצאתי שלושה דברים שהיה לי חשוב להבין.

אחד. ה-DHT באמת גורם למה שנקרא מיניאטוריזציה של הזקיק. במילים פשוטות, הוא מקצר את שלב הצמיחה של השערה, ובכל מחזור היא יוצאת דקה יותר, עד שהיא כבר לא יוצאת.

שתיים. סו פלמטו נחקר כמעכב של האנזים שמייצר DHT, ומה שהפתיע אותי הוא שהוא פועל בשני מסלולים: גם מעכב את האנזים משני סוגיו, וגם חוסם את הקולטן שאליו ה-DHT נקשר.

שלוש. בניסוי מבוקר בן 24 שבועות, נבדקים שנטלו שמן זרעי דלעת הראו עלייה של כ-40% בספירת השיער, לעומת כ-10% בקבוצת הפלצבו.

אני מספרת לך את זה כי אני מעדיפה שתדעי בדיוק מה יש ומה אין, ולא שתגלי את זה אחר כך ותרגישי שמכרו לך סיפור.

איך הגעתי ל-RIVO (והייתי ספקנית מאוד)

חיפשתי מוצר שעושה את שני הדברים, בכבישה קרה, ובמינון אמיתי.

מצאתי את כמוסות שמן זרעי הדלעת של RIVO.

ואז עצרתי.

כי בשלב הזה כבר הייתי אישה שהוציאה 1,800 שקל על הבטחות.

לא רציתי עוד צנצנת על המדף שתזכיר לי שנפלתי בפח.

התלבטתי שלושה ימים.

מה שבסוף הכריע היה דבר אחד קטן.

זה היה המוצר הראשון שהסביר לי מה הוא עושה, במקום להבטיח לי מה ארגיש.

הוא לא דיבר על "שיער זוהר ומלא חיים".

הוא דיבר על DHT, בדיוק במילים של הרופאה שלי.

שתי כמוסות ביום עם ארוחה. 60 כמוסות בקופסה, חודש שלם.

לבדיקת זמינות

שבועיים ראשונים: "רגע, זה בכלל עובד?"

שום דבר.

ובאמת שום דבר.

לקחתי שתי כמוסות ביום ובדקתי את הפקק במקלחת כמו אובססיבית.

אותה כמות. אולי אפילו יותר.

ביום התשיעי כתבתי לחברה שלי "נראה לי שנפלתי שוב".

אם את מתחילה, תדעי מראש שהשבועיים האלה מרגישים כמו בזבוז כסף.

זה החלק שגורם לרוב הנשים לוותר. וזה בדיוק החלק שאסור לוותר בו.

שבוע שלישי: הפקק במקלחת

לא ספרתי שערות. אבל ראיתי.

במקום גוש שהייתי מוציאה ביד, היו כמה שערות בודדות.

חשבתי שאני מדמיינת ולא סיפרתי לאף אחד.

למחרת בדקתי שוב. אותו דבר.

וביום שאחריו שוב.

שבוע חמישי: המברשת

זה כבר לא היה בדמיון.

הפסקתי לנקות את המברשת כל בוקר.

פתאום זה היה משהו שעשיתי פעם בכמה ימים, כמו פעם.

בעלי, שכל השנתיים אמר לי שאני מגזימה ושלא רואים כלום, שאל אותי בערב אחד אם עשיתי משהו לשיער.

המברשת בשבוע החמישי. הסימן הראשון שמשהו באמת מתהפך

חודשיים: שערות תינוק

התחלתי לתעד. פעם ברחתי מהמצלמה, ופתאום היא הפכה לכלי שלי

עמדתי מול המראה בבוקר וראיתי שערות קצרות וזקופות לאורך קו השיער.

כאלה שלא הסתדרו עם השאר ובלטו החוצה.

פעם היו מרגיזות אותי.

הפעם צילמתי אותן.

יש לי את התמונה עד היום.

שמונה חודשים: הרגע בבריכה

שמונה חודשים אחרי. אותה מראה, אותו בוקר, ואני כבר לא מחפשת את השביל

וכאן אנחנו חוזרות להתחלה.

אישה שאני בקושי מכירה שאלה אותי מה אני עושה לשיער.

ואני ישבתי שם, עם שיער רטוב, בלי אבקה, בלי לחשב איפה השביל.

אני לא אגיד לך שיש לי היום את השיער שהיה לי בגיל 30.

אין לי, וכל מי שמבטיחה לך את זה משקרת.

אבל יש לי משהו שלא היה לי שנתיים.

אני לא מסתירה.

לבדיקת זמינות

"ניסיתי הכל. למה זה יהיה שונה?"

זו הייתה השאלה שלי בדיוק.

והתשובה היא שלא ניסית הכל.

ניסית הרבה דברים מאותה קטגוריה.

כולם עובדים על התוצאה. אף אחד מהם לא נוגע בסיבה.

אני לא ניסיתי הכל. ניסיתי הרבה דברים שלא נגעו בסיבה, ואז ניסיתי דבר אחד שכן.

מה שהכי הפתיע אותי

זה לא היה השיער.

בערך מהחודש השני התחלתי לישון טוב יותר.

לא הפסקתי לגמרי להתעורר בלילה. אבל במקום פעמיים או שלוש, זה נהיה פעם אחת. ולפעמים בכלל לא.

גם גלי החום נרגעו קצת.

אני לא רופאה ואני לא מתיימרת להסביר את זה.

אני רק מספרת מה קרה אצלי.

איפה להשיג את זה

שתי כמוסות עם ארוחת הבוקר. זה כל מה שהשגרה שלי כוללת

אני מזמינה ישירות מהאתר של RIVO.

לא בסופר ולא באתרים אחרים, כי אני רוצה לדעת שאני מקבלת כבישה קרה ולא אבקה קלויה.

הדבר היחיד שאני ממליצה עליו בחום:

אל תזמיני קופסה אחת.

לא בגלל שמישהו אמר לי להגיד את זה, אלא כי חודש אחד לא יראה לך כלום, ואת תסיקי את המסקנה הלא נכונה.

אצלי הסימן הראשון היה בשבוע השלישי. המברשת בשבוע החמישי. השערות החדשות רק אחרי חודשיים.

לבדיקת זמינות

הקישור מוביל לאתר הרשמי של RIVO

העצה שלי אלייך, מחברה לחברה

אם הגעת עד לכאן, אני מנחשת שמשהו בסיפור הזה נגע בך.

אולי זו הייתה אבקת ההסתרה.

אולי זו הייתה התזוזה לשורה האחורית בתמונות.

אולי זה היה הקוקו שנכרך ארבע פעמים.

אני רוצה להגיד לך דבר אחד, וזה הדבר היחיד שאני באמת מצטערת עליו.

אני לא מצטערת על 1,800 השקלים.

אני מצטערת על השנתיים.

כי כל חודש שעבר היה חודש שבו השורשים שלי המשיכו להיחלש, ובזמן הזה עסקתי בלהסתיר במקום לטפל.

הזקיקים שיש לך היום הם אלה שאפשר עוד להציל.

אלה שנסגרו לגמרי לא חוזרים. את זה למדתי בדרך הקשה.

דבר אחרון לפני שאת מחליטה

אני לא מוכרת לך כלום ואני לא רופאה.

אני אישה בת 52 ממודיעין שהפסיקה להיכנס לבריכה במשך שנתיים.

מה שאני כן יכולה להגיד לך זה מה שקרה כשהפסקתי לחפש מוצר לשיער והתחלתי לחפש פתרון להורמון.

אם את מזהה את עצמך בסיפור הזה, אל תעשי מה שאני עשיתי.

אל תיתני לזה עוד שנתיים.

דצמבר מול אוגוסט. אותה מראה, אותה תאורה

לבדיקת זמינות